משהו חדש בפתחה של שנה חדשה

הכל התחיל בקיץ 2016 כשקיבלתי שיחת טלפון ממנהלת בית ספר דתי. החלום שלה היה שתלמידות בבית הספר ילמדו לתפור, לשאוף, לחלום, להגשים

לקח לנו כמה חודשים, עד שבינואר 2017 קיבלתי שיחת טלפון שאפשר לצאת לדרך

הגעתי לבית הספר לפגישה, פגשתי את כל תלמידות בית הספר, הרוב הגדול חשק מאוד בחוג תפירה.

היה קשה מאוד לבחור קבוצות מצומצמות ליום אחד בשבוע.

בסופו של דבר יצאנו לדרך .....הבנות לומדות, מקשיבות, תופרות ובעיקר נהנות.

חייבת להודות שעל מנת שכל זה יקרה נאלצתי ללבוש חצאית. וכל מי שפגש אותי בבוקר יום שלישי

קיבל ממני את ההסבר הבא.....(קצת משעשע אותי)אבל שווה

לא, לא חזרתי בתשובה ואני גם לא בדרך לשם. זה קוד הלבוש החדש שלי לימי שלישי." אני מודה שזה ממש לא הסגנון שלי ואפילו קצת קשה לי לראות את עצמי"

בחצאית( לא מתה על זה) אבל, זה מה שקורה שבוחרים בך להיות מורה לתפירה בבית ספר דתי. וזה מה שהייתי מוכנה להקריב למען בנות מקסימות, קשובות, בעלות סבלנות רבה ללמוד משהו חדש. התפקיד שלי ללמד אותן לשאוף, לחלום רחוק .......ובעיקר ללמוד לתפור

!!!ובשביל זה צריך ללבוש חצאית

והנה הסתיימה לה השנה בעשייה מבורכת ולמידה חדשה עם תוצרים יפים של בנות מהממות שלמדתי לאהוב אותן. כל אחת בדרכה

הביאה איתה משהו מיוחד לשיעור. חצאית או שמלה ממש לא משנה מה לבשתי, היה שווה כל רגע, מקווה לראותן גם בשנה הבאה